<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן שמ"ט</h1>
<h2>דף מו.</h2>
מנהג בני ארץ ישראל להפריש בצק מראשית עיסה לשם חלה ומברך עליו ושורפו ומפריש חלה אחרת בלא ברכה ונותנה לכהן. כיון שאסור לשרוף קדשים ביום טוב אופין את הבצק ההוא ונותנה לכהן קטן ואוכלו ואם אין שם כהן קטן מניחו אפוי ושורפו במוצאי יום טוב דהלכה כר' אליעזר והני כולהו בחלת ארץ ישראל אבל בחלת חוצה לארץ שאין אוכלין חוליהן בטהרה כהן קטן שלא ראה קרי מעולם ובת כהן קטנה שלא פירסה נדה מותרין לאכול חלה טמאה לשמואל דאמר במסכת בכורות [כ"ז ע"א] אין תרומת חוצה לארץ אסורה אלא למי שטומאה יוצאה מגופו והני מילי באכילה אבל בנגיעה לא ואמר רבינא הילכך נדה קוצה לה חלה ואוכלה כהן קטן ואי ליכא כהן קטן שקלא בריש מסא ושדיא לתנורא והדר מפריש חלה אחריתי כדי שלא תשתכח תורת חלה ואכיל לה ואפי' גדול טמא. וקיימא כרבינא.
